מילים של סוף - למה לצפות ?

בסוף השבוע האחרון פורסמה כתבה מעניינת במוסף של הארץ - ״מה אנשים באמת אומרים לפני מותם״,

למי שמעוניין.ת, ויש מנוי, תוכלו לקרוא פה .

אם נקצר ... מי שבדרכו למות אומר הרבה פחות ממה שציפינו שיאמר.

תשאלו למה חשוב שנדע את זה בכלל ?

בואו נזכר בסצנת המוות בסרט אקראי שראיתם לאחרונה, לא מוות בתאונה או ברצח, כזה של מחלה או זקנה ומחלה, נחזור לבסיס, בואו נחזור לסרטי הילדים, האבא המלך מת, כולם סביב מיטתו, והוא במילים אחרונות מזכיר לבנו יורש העצר, כמה חשוב להלחם על מה שאתה מאמין, לאהוב ולשמור על כולם, האבא מת.

זה פחות טוב כשאני כותבת את זה ככה, בשפה שאפילו נשמעת צינית קצת. אבל במלוא הרצינות, הספרות, הסרטים, התקשורת סביבנו מלאה בתהליכי פרידה כאלה, שלרוב, בינם ובין המציאות אין ממש קשר, או אז נוצר פער עצום בין הציפייה שלנו, לבין המציאות.

למה מוות מתואר ככה בסרטים? זו שאלה מעניינת לפוסט ודיון אחר, היום נתמקד בזה שהמציאות הרבה הרבה פחות הוליוודית, מסודרת, צפויה, אסתטית.

במציאות יש לנו פחות אפשרויות ״לסגור מעגל״ או ״לעשות תיקון״. בכלל הציפייה "לסגור מעגל" או לקבל הנחיות אחרונות ממי שמת, היא חלק מאותו פער בין התפיסה החברתית שלנו, לבין המציאות. איך זה יכול להיות ? כי לא בטוח בכלל שזו מהות התהליך.

במציאות לרוב מי שנפרד מאיתנו, שלא במוות פתאומי, שוקע לתוך תהליך הסוף ויש לו הרבה פחות כוחות, תשומת לב, ונוכחות לשיחות פרידה ארוכות ומשמעותיות. לרוב, כפי שמציין אררד בכתבה, מרבית האינטרקציות הן לא מילויות, ולעיתים קרובות האדם האהוב שבדרכו למות יענה על משפטים שלנו, אבל בספק אם יזום שיחה כזו בעצמו. כי האדם בדרכו למות עסוק כבר בדרכו האחרונה, בין אם זו מגבלה פיזית של מערכות קורסות, ובין כי התודעה עסוקה כבר במעבר הלאה, התוצאה מאוד דומה.

חלק לא קטן מהפער, בכלל תלוי בנו, מי שמלווים. אנחנו מזהים שהאדם האהוב מתקרב אל הסוף, אבל לרובנו ממש קשה להיות שם, שלא לדבר על לדבר. כיוון שבתרבות שלנו אנחנו מעריכים מאוד עשייה ודיבור, אנחנו עסוקים בלחפש את המילים ופחות ב״להיות״, והדרך מהפער הזה לתסכול, גדולה מאוד.

עבור חלקנו, לרוב כשאנחנו כבר מסכימים לקבל את העובדה שזה ממש הסוף, כבר אי אפשר ממש לתקשר.

מה כן אפשר ?

אם אנחנו מלווים אדם קרוב, קודם כל להבין בינינו לבין עצמנו איזה סוג פרידה אנחנו מחפשים. מה חשוב לנו שיהיה שם, ולא פחות חשוב, למה?

האם הפרידה הזו חשובה עבורנו או עבור מי שבדרכו למות ? ובאיזו דרך.

לעשות עם עצמנו עבודה לצפות לפחות ו״להיות״ יותר. ללוות אדם למותו זו זכות, עם כל הכאב העצום - זו תמצית האהבה אליו, וזו הזדמנות לחוות, להיות ביחד ברגע, בלי לחפש ״פתרונות״, ״עשייה״, ״סיכומים״, אלא פשוט להיות.

כשאנחנו אומרים שהמוות חשוב לחיים, לרגעים כאלה אנחנו מתכוונים. אין הרבה רגעים בחיים שמשהו כל כך חזק, עוצמתי ומלא אהבה טהורה מגיע אלינו. יש לנו את האפשרות ״להיות עם״ במקום הכי נקי שלו. זו אחת המתנות הגדולות לחיים שמשאירים לנו ללמוד אלו שעוזבים את העולם הזה.

#בואו_נדבר_על_מוות, אחרת

___________________

כדי לקרוא עלי,

אתן.ם מוזמנות.נים לכאן

ניתן להפגש איתי בקליניקה לשיחת ליווי פרטנית, למי שחווה אבדן, למי שמלווה אדם קרוב, לאנשי מקצוע שרואים מוות כל היום בעבודה. כתבו לי הודעה.

כדי לשמוע מדי פעם על פוסטים חדשים ופעילויות שונות שאני עושה, ניתן להרשם לעדכונים בצד/תחתית העמוד ולהצטרף לקהילת הבלוג.

וגם לעשות לייק לעמוד הפייסבוק שלי

אבל, מוות של ילדים, מנהגי אבלות, דיכאון אחרי מוות, מוות של אדם קרוב, ליווי רוחני, מה להגיד לפני מוות, פרידה ממישהו שהולך למות, מילים אחרונות של פרידה

grief, children death, grieving parents, spiritual counselling for death

what to say before death,